רש"ש על בבא בתרא ס״ט

1 גמרא קנים מאי עבידתייהו כו'. ב"מ ק"ג ב':

2 ר"ש ד"ה ואע"ג דלא מחתן. והא דאמרן לעיל כו'. הוא בדף ס"ה ב':

3 ר"ש ד"ה ואע"ג דמטאי למיחצד. ובדלא מטאי לא איצטריך כו' וזה הלוקח לא יניח כו'. אלמה לא. כמו שייר שני אילנות לר"ע דבע"י מוכר ולכי יבשי אין לו קרקע מ"מ כ"ז שלא יבשו לא מ"ל ליה עקור אילנך וזיל:

4 ר"ש ד"ה אע"ג דקביע. השומירה בקרקע ואינה מיטלטלת עוד כיון דטוחה בטיט חשיבא ויש כו'. כ"נ דצ"ל:

5 ר"ש ד"ה ארעא ביה דיקלי. ל"ל ללוקח דיקלי כו'. לכאורה ה"נ למחוק תיבת ללוקח דיותר נל"פ דמלות ל"ל דיקלי דבגמרא הוא מנושא הענין ור"ל דאי לית בה דיקלי אמרי' דהכי קא"ל דחזיא לדיקלי וממלת ליה דלכאורה לפ"ז הל"ל בה או ביה אין ראיה דה"נ קאמר בסמוך ליה על כוונה זו. אבל נראה דהיה לפניו הגי' מ"ט דחזיא כו' וכ"ה הגי' ברי"ף ולכן הוכרח לפרש כן:

6 ר"ש ד"ה גופני ודיקלי. וי"מ כו' והלכך המוטב דהיינו גפנים כו'. עי' לקמן פ"ב תד"ה מתקיף בסופו:

7 ר"ש ד"ה כל שעולין. ובדקל מיירי כדמפרש כו' שגבוה הרבה כו'. כצ"ל: